החוה החקלאית

היום ה-27.1.2010 יצאנו עם כל הכתה לחוה החקלאית.

ישבנו מיתחת לסככה והמדריכה נופיה הסבירה לנו הכל על החוה.

אחרי שהיא הסבירה לנו על החוה היא ארהתה לנו את המנורה בפרחים, ואת המספר שישים ושתים
גם בפרחים.

הגענו לכל מיני צמחים עם רחות שונים.
אחר כך המשכנו והלכנו לעץ גדול שהוא בן כשיבעים שנה!

ואז הלכנו לחממה וראינו צמחים, חזרנו לסככה נתנו לנו צמח נענע סמנו אותו
במעדנית הכנסנו אדמה ונסענו לבית הספר.

נהנתי מאוד בחוה

אני מקווה שאהיה שם אוד פעם!

כריתת עצים

תושבים יקרים ניתקלנו בבעיה רצינית!

אנו כורתים הרבה מאוד עצים כדי ליצור נייר.

אנו צריכים להפסיק לבזבז הרבה נייר, וכשיש לנו הרבה נייר משומש צריך
לישלוח אותו לאמנייר (מפעל בו ממחזרים נייר).

באמנייר הופכים את הנייר לדייסה משתחים אותו ואז מוחרים אותו בחנויות.

למה צריך בלוג?

אני אוהב ליכתוב בבלוג ביגלל שזה כיף, וגם ביגלל שאני אוהב

מאוד ליכתוב משהו שאחר כך כל העולם יכול ליראות את זה.

יותר קל לי לכתב במיקלדת מאשר עם עפרון.

ובגלל זה אני אוהב מאוד לכתב בבלוג.

בבלוג אני יכול להוסיף תמונות, לחזור ולקרוא מה שכתבתי.

המלצה על ספר

אני ממליץ על...

:

אני ממליץ מאוד ליקרוא את הספר יומנו של חנון,ביגלל שהוא מצחיק מאוד ומעניין.

הוא נכתב על ידי הסופר ג'ף קיני, ותורגם לספות רבות.

ג'ף קיני כתב סידרה שכוללת 3 ספרים.קראתי את שלושת הספרים ונהנתי מאוד.

.

מכתב

לאמא ואבא

אני נהנה מאוד באשקלון (עיר בישראל), אפילו שדי חם אבל בכל זאת אני מצליח לשחק עם דניאל ותם.

כל יום אנחנו נוסעים על עופניים לים התיכון. אנחנו לוקחים איתנו את האוהל

וכשאנחנו מגיעים לים אנחנו שוכבים ואוכלים בתוכו.

אנחנו חוזרים הביתה , בונים רמפות וקופצים "אמא ואבא אם אתם לא מרשים לי לקפוץ מהרמפה
אז תתקשרו ותגידו לי" טוב, אנחנו הולכים לבית העץ שלנו וממשיכים
ליבנות את הכורסה.

מתגעגע מאוד

מקסים!

ג'ק וסמי

ג'ק וסמי הם שני חתולים, הם אוהבים מאוד טיולים ומסעות.

היום הם החליטו ללכת ליער החשוך והמפחיד ביותר בעולם. השניים התחילו בדרכם ליער ב8

בערב.כשהגיעו ליער היה חשוך מאוד, אבל בכל זאת המשיכו בטיול.

פתאום, ראו זאב. סמי הפחדן התחיל לרוץ ונפל מצוק גבוה לתוך הים,

ג'ק לא נבהל ועמד במקום ואז התברר שזה היה רק ינשוף!

ובגלל זה
אף פעם לא צריך לפחד!!!

הציור של מקסים

לתת מכל הלב

לפני כמה ימים הלכתי לטייל בפארק,וראיתי את חבר שלי מהגן.

קוראים לו אוראל, אני ראיתי אותו והיה לו בייגלה (סוג של חטיף) טעים מאוד.

ביקשתי ממנו קצת מהבייגלה שלו והוא אמר לי לא, אמרתי לו בבקשה, והוא נתן לי רק אחד

ואמר "כך את זה, אל תבקש יותר, ולך מפה."

ועכשיו אני לא

חבר שלו!

יום בחיי

ביום חמישי ה30.12.09 קמתי בבוקר, התלבשתי, אכלתי, ציחצחתי שיניים והלכתי לבית-הספר.

בבית-הספר כשהיינו בשיעור עם חניתה (‏המורה שלי) ירדנו לחדר מחשבים ובנינו בלוגים.

כשהיה צילצול הלכנו הביתה. אכלנו, שתינו, התארגנו ונסענו לחברים שלנו שגרים בהוד השרון.

חגגנו את חג המולד, שתינו, אכלנו, שרנו, רקדנו וקיבלנו מתנות.

אחי נירדם על הרצפה אצל האורחים וביגלל זה חזרנו הביתה בארבע וחצי ליפנות בוקר, הלכתי לישון ולמחרת

לא הלכתי לבית-ספר.

נהנתי מאוד בחג המולד!!!